Daf 115a
אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן שִׁמְעוֹן הָאִשָּׁה אֶת בְּנָהּ וְהָאִשָּׁה אֶת בַּעְלָהּ וַאֲחֵי הָאֵם מַנְחִילִין וְלֹא נוֹחֲלִין אֲמַר לֵיהּ מִשְׁנָתֵנוּ אֵינִי יוֹדֵעַ מִי שְׁנָאָהּ
וְלֵימָא לֵיהּ רַבִּי זְכַרְיָה בֶּן הַקַּצָּב הִיא דְּלָא דָּרֵישׁ מַטּוֹת
לָא מִיתּוֹקְמָא מַתְנִיתִין כְּרַבִּי זְכַרְיָה בֶּן הַקַּצָּב דְּקָתָנֵי וּבְנֵי אָחוֹת וְתָנָא בְּנֵי אָחוֹת וְלֹא בְּנוֹת אָחוֹת וְאָמְרִינַן לְמַאי הִלְכְתָא וְאָמַר רַב שֵׁשֶׁת לְקַדֵּם
וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ מַתְנִיתִין רַבִּי זְכַרְיָה בֶּן הַקַּצָּב הִיא הָא אָמַר אֶחָד הַבֵּן וְאֶחָד הַבַּת שָׁוִין בְּנִכְסֵי הָאֵם
וְתַנָּא דִּידַן מִמָּה נַפְשָׁךְ אִי דָּרֵישׁ מַטּוֹת אִשָּׁה נָמֵי תִּירַשׁ אֶת בְּנָהּ אִי לָא דָּרֵישׁ מַטּוֹת בֵּן דְּקוֹדֵם לַבַּת בְּנִכְסֵי הָאֵם מְנָא לֵיהּ
לְעוֹלָם דָּרֵישׁ מַטּוֹת וְשָׁאנֵי הָכָא דְּאָמַר קְרָא וְכָל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה יוֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מוֹרֶשֶׁת:
מַתְנִי' סֵדֶר נַחֲלוֹת כָּךְ הוּא אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ בֵּן קוֹדֵם לַבַּת כָּל יוֹצְאֵי יְרֵיכוֹ שֶׁל בֵּן קוֹדְמִין לַבַּת בַּת קוֹדֶמֶת לָאַחִין יוֹצְאֵי יְרֵיכָהּ שֶׁל בַּת קוֹדְמִין לָאַחִין אַחִין קוֹדְמִין לַאֲחֵי הָאָב יוֹצְאֵי יְרֵיכָן שֶׁל אַחִין קוֹדְמִין לַאֲחֵי הָאָב
זֶה הַכְּלָל כָּל הַקּוֹדֵם בַּנַּחֲלָה יוֹצְאֵי יְרֵיכוֹ קוֹדְמִין וְהָאָב קוֹדֵם לְכָל יוֹצְאֵי יְרֵיכוֹ:
גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן בֵּן אֵין לִי אֶלָּא בֵּן בֶּן הַבֵּן אוֹ בַּת הַבֵּן אוֹ בֶּן בַּת הַבֵּן מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר אֵין לוֹ עַיֵּין עָלָיו
Tossefoth (non traduit)
בן הבן ובת הבן ובן בת הבן מנין תלמוד לומר אין לו עיין עליו. וא''ת תיפוק ליה דבני בנים הרי הן כבנים כדאמר בפ' אלמנה (יבמות דף ע.) דזרע זרעה לא צריך קרא דבני בנים הרי הן כבנים וי''ל דהתם דכתיב וזרע אין לה מזרע משמע בני בנים כדמשמע בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף סד:
ושם) גבי מעביר בנו ובתו באש דקאמר אין לי אלא בנו ובתו בן בנו ובן בתו מנין ת''ל ומזרעך אלמא דמלשון זרע משמע בני בנים וליכא למימר דהתם מיתורא דריש דא''כ הוה ליה למדרש איפכא דקרא ומזרעך כתוב ברישא אבל מבנו ובתו לא משמע ליה התם בני בנים הלכך הכא דכתיב בן איצטריך לרבויי בנו ובתו וממאי דכתיב (ויקרא י''ח:י''ז) ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה אין ראיה מדאיצטריך לכתוב בת בנה דבני בנים לא הוו כבנים דאיכא למימר דאי לא כתב בת בנה הוה אסרינן עד סוף כל הדורות משום דבני בנים הרי הן כבנים וא''ת כיון דאין בני בנים כבנים מנלן גבי יבום דפוטר בן הבן מיבום וכי תימא דנפקא לן מאין לו הא איצטריך לרבות ממזר וי''ל דשקולים הם ויבאו שניהם אי נמי דבן הבן נפקא לן מלא ימחה פרט לזה שאין שמו מחוי וקשה לרשב''א דאמאי איצטריך הכא קרא דבני בנים קודמין לאחין תיפוק ליה מדלענין יבום בני בנים ובנים כי הדדי נינהו לענין נחלה נמי כי הדדי נינהו וי''ל דהכא איצטריך דבן הבן או בת הבן יורשין עם בני המת או בת הבת עם הבנות דמיבום לא הוה ידעינן אלא דעדיפא מאח ולר''י נראה הא דבני בנים כבנים גבי יבום מנחלה הוא דקיימא לן ולא מהנך טעמי דפרישית לעיל (בבא בתרא דף קח.) ואם תאמר ומנלן דממזר יורש את אביו כדמשמע בקידושין (דף ד. ושם) דהא גבי יבום (יבמות ד' כב:) צריך רבוי וכן גבי בת כהן נמי איצטריך קרא לזרע פסול וליכא למימר דנפקא לן מואין לו דשקולין הם או משום דיבום בנחלה תלא רחמנא וגבי יבום איכא רבויא דאי איצטריך דרשא להכי אמאי פריך בפ' שני דיבמות (דף כב:
ושם) יורשו ומטמא לו פשיטא ויש לומר דזרע משמע כשר לכך איצטריך גבי בת כהן רבויא אבל בן משמע נמי פסול והא דאיצטריך גבי יבום לרבויי בן פסול היינו משום דה''א נילף אחוה אחוה מבני יעקב דכשרים ולא פסולים דמהאי טעמא נמי אמר התם דה''א שאח פסול אינו זוקק ליבום אי לאו משום דמצינו בקרא דבן פסול פוטר ומדלענין מיפטר פוטר מזקיק נמי זקיק: [וע' תוס' לעיל (בבא בתרא קט.) ד''ה כיון]:
בַּת אֵין לִי אֶלָּא בַּת בַּת הַבַּת וּבֶן הַבַּת וּבַת בֶּן הַבַּת מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר אֵין לוֹ עַיֵּין עָלָיו
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source